שימוש נכון במנורות UV לחיטוי בתהליך הדפסה על בדים
כאשר אנו משתמשים במנורות UV-C בתהליך הדפסה על בדים, המטרה אינה רק לחסל חיידקים. המטרה האמיתית היא לוודא שהדיו יישאר במקומו ושהבד לא ייהרס במהלך תהליך הייבוש. אך יש כאן בעיה: מדובר בקרינה בעלת אנרגיה גבוהה. זו משימה עדינה – צריך למצוא את האיזון הנכון בין כמות האנרגיה הדרושה לבין הרס החומרים.
אורך הגל האידאלי
רוב המנורות התעשייתיות שאנו משתמשים בהן פועלות באורך גל של 253.7 ננומטרים. זהו האורך הגל האידאלי לפירוק חומרים מזהמים ולייבוש הדיו.
אנו בדרך כלל מודדים את עוצמת הקרינה במיקרוואט לסנטימטר רבוע ($\mu W/cm^2$). אם העוצמה נמוכה מדי, הדיו לא ייבש כראוי והוא עלול להימרח. אך אם העוצמה גבוהה מדי, הבד עלול להצהיב או שהסיבים הסינתטיים עלולים להיהרס. זו טווח צר מאוד.
ההיבטים הטכניים
אי אפשר פשוט לחבר את המנורות לשקע רגיל. ראשית, יש צורך בזכוכית קוורץ – זכוכית רגילה מונעת את מעבר הקרינה UV. אחר כך יש את המעטפת של המנורה – עדיף להשתמש באלומיניום או פלדה לא-חלדה. למה? כי קרינת UV יוצרת אוזון, והאוזון פוגע במתכות זולות.
ובבקשה, השתמשו במעטפות מוגנות עם מנגנוני בטיחות. אם מישהו פותח את התא בזמן שהמנורות פועלות, החשמל צריך להיפסק מיד. קרינת UV-C יכולה לפגוע בקרנית העין ברגע אחד – זה לא משהו שרוצים לחוות.
הקשיים
הבעיה היא שמנורות בעלות עוצמת ייצור גבוהה מתחממות מאוד. הקרינת UV אמנם עושה את העבודה, אך הקרינה האינפרא-אדומה שנוצרת עלולה לחמם את הבד. לכן, מהירות ההעברה של הבד חייבת להיות מתואמת בדיוק עם עוצמת המנורה. אם הבד נע לאט מדי, החום עלול לגרום לעיוות בהדפסה.
אני תמיד ממליץ להוסיף מאווררי קירור. זה עוזר לשלוט בטמפרטורת פני המנורה ומונע את שריפת החוטים שלה מוקדם מדי.